רבים נוהגים כיום להקים סוכות עם דפנות מיריעות בד.
ההלכה מחייבת שיריעות אלו יעמדו איתן ברוח ולא יתנועעו.
קיימת מחלוקת בין הפוסקים לגבי מידת התזוזה המותרת ליריעות. חלק סוברים שכל תנועה, אפילו קלה, פוסלת את הדופן. אחרים מתירים תזוזה של עד שלושה טפחים.
כדי להימנע ממחלוקת ולהבטיח כשרות הסוכה, משתמשים ב’לבוד’. אלו חוטים המתוחים במרווחים של פחות משלושה טפחים זה מזה. ההלכה רואה ברווחים שבין החוטים כאילו הם מלאים, יוצרים קיר שלם.
שיטת ה’לבוד’ מכשירה את הסוכה גם אם היריעות עצמן אינן עומדות בתנאים ההלכתיים. החוטים משמשים כתחליף הלכתי לדפנות, מבטיחים את כשרות הסוכה גם במקרה של ספק.
בשימוש ב’לבוד’, אנו מקיימים את מצוות הסוכה בהידור, תוך התחשבות בכל הדעות ההלכתיות. זוהי דרך מעשית ומקובלת להתמודד עם האתגרים ההלכתיים של דפנות בד בסוכה.
בדורות האחרונים, יצרנים החלו לשווק ‘סוכות לנצח’.
סוכות אלו כוללות מסגרת ברזל ודפנות מיריעות בד עבה (ברזנט).
הן הפכו פופולריות בזכות מספר יתרונות: עלות ייצור ושיווק נמוכה, קלות בהרכבה ופירוק, ונוחות באחסון.
חלק מפוסקי זמננו העלו ספקות לגבי כשרותן של סוכות אלו.
הם טענו כי דפנות הסוכה צריכות לעמוד יציב, וכאשר הרוח מניעה את יריעות הבד, הן עלולות לאבד את כשרותן.
אולם, ספר ‘פניני הלכה’ מכריע לטובת כשרותן של סוכות אלו. הוא מסביר כי החשש העיקרי של הראשונים התייחס לדפנות ללא חיבור טוב בחלקן התחתון.
במקרה כזה, רוח חזקה עלולה להרים את היריעות מעל שלושה טפחים מהקרקע או אף לנתקן לגמרי.
ב’סוכות לנצח’, לעומת זאת, היצרנים מחברים את היריעות היטב מכל צדדיהן.
זה מונע את החששות שהעלו הראשונים. לכן, הפניני הלכה קובע כי סוכות אלו כשרות ומתיר לברך על הישיבה בהן.
למרות זאת, הפניני הלכה מציע דרך להידור מצווה. ה
מעוניינים להדר יכולים להוסיף מוטות ליצירת ‘לבוד’. ‘לבוד’ מהווה עיקרון הלכתי הרואה במרווחים קטנים (פחות משלושה טפחים) כאילו הם סתומים, מה שמחזק את כשרות הדפנות.
לסיכום, ה’סוכות לנצח’ מציעות פתרון מודרני, נוח וכשר לקיום מצוות סוכה. הן מאפשרות לשלב בין הנוחות המודרנית לבין ההקפדה על ההלכה, עם אפשרות להידור נוסף למחמירים.
להלן קיצור הלכות סוכה – מתוך אתר ‘הלכה יומית’ מאת הרב יעקב ששון, נכדו ותלמידו של הגאון הרב עובדיה יוסף זצ”ל:
– הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות.
– אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין גידולם מן הארץ, אין להניח על גביהן את הסכך, אלא בהפסק של נסרים של עץ וכדומה, שהוא דבר הגדל מן הארץ ואינו מקבל טומאה.
– הסכך צריך שיהיה מדבר הגדל מן הארץ, כגון נסרים של עץ וענפי אילנות וכדומה. וצריך שיהיה הסכך תלוש מן הקרקע, למעט אילן המחובר לקרקע שאין לסכך בו. וכן צריך שיהיה הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, למעט מיני אוכלים או כלי עץ, כגון ארגז או תיבה של עץ. מפני שכל אלו הם ראויים לקבל טומאה. ומחצלת של קש, שמן הסתם עשוייה לשכיבה, פסולה לסיכוך, שהרי היא ראויה לקבל טומאה, אבל מחצלת של קנים שעשויה לשם סכך, כשרה לסכך בה ללא חשש.
– הקישוטים שנוהגים לתלות תחת סכך הסוכה, בכדי ליפות את הסוכה, הרי הם עלולים לפסול את הסוכה מפני שהם אינם סכך כשר, ולכן כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שצריך לתלות את קישוטי הסוכה שתחת הסכך, באופן שיהיו צמודים לסכך ותלויים בתוך ארבעה טפחים לסכך, (שהם שלושים ושניים סנטימטר,) ולא יהיו יורדים מן הסכך שיעור ארבעה טפחים שאז יש חשש פן יפסלו את הסוכה כאמור, אבל כשהם בתוך ארבעה טפחים, בטלים הם לגבי הסכך ואין כל חשש שיפסלו את הסוכה, אפילו אם הם גדולים מאד.
– יש לעשות את הסיכוך באופן קל, שהכוכבים הגדולים נראים דרכו, ומכל מקום בדיעבד אפילו אם אין הכוכבים נראים דרכו, כשירה. אבל אם עשה את הסכך עבה כל כך עד שאפילו הגשמים אינם חודרים דרכו, יש לחוש לפסול סוכה זו. ויש להזהר שלא לעשות את הסוכה תחת מרפסת אחרת או תקרה, שסוכה כזו פסולה מן הדין
קיימים ספרים רבים המציעים בפני הקורא ציורים להמחשת הלכות סוכה.
מבין הספרים האלה ניתן למנות את:
– משנה ברורה עוז והדר – חלק ו’.
– ספר מקראי קודש לרב משה הררי – בסוף הספר הובאו ציורי תלת-מימד.
כתב בספר ‘פניני הלכה’: ” בדורות האחרונים החלו לייצר ‘סוכות לנצח’, היינו סוכות שמסגרתן מברזל ודפנותיהן מיריעות בד עבה (ברזנט). סוכות אלו מצויות מפני שזול לייצר אותן ולשווקן, קל לבנותן ולפרקן, ונוח לאחסנן. אלא שיש מפוסקי זמננו שפקפקו בכשרותן, מפני שלדעתם דפנות הסוכה צריכות להיות יציבות, וכאשר הרוח מניעה אותם אנה ואנה, הן פסולות.
אמנם להלכה, סוכות אלה כשרות, מפני שכל מה שהזהירו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן מחוברות למטה, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל שלושה טפחים מהקרקע ונפסלות בכך מלשמש דופן. ואף יש חשש שמא הרוח תנתק אותם לגמרי ממקום חיבורן. אבל ב’סוכות לנצח’ אין חשש כזה, שכן היריעות מחוברות היטב מכל צדדיהן. ולכן סוכות אלו כשרות ואפשר לברך על הישיבה בהן. והרוצים להדר, מוסיפים בהן מוטות כדי ליצור דופן על ידי ‘לבוד'”.
בדורות האחרונים החלו לייצר ‘סוכות לנצח’, היינו סוכות שמסגרתן מברזל ודפנותיהן מיריעות בד עבה (ברזנט). סוכות אלו מצויות מפני שזול לייצר אותן ולשווקן, קל לבנותן ולפרקן, ונוח לאחסנן. אלא שיש מפוסקי זמננו שפקפקו בכשרותן, מפני שלדעתם דפנות הסוכה צריכות להיות יציבות, וכאשר הרוח מניעה אותם אנה ואנה, הן פסולות.
אמנם להלכה, סוכות אלה כשרות, מפני שכל מה שהזהירו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן מחוברות למטה, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל שלושה טפחים מהקרקע ונפסלות בכך מלשמש דופן. ואף יש חשש שמא הרוח תנתק אותם לגמרי ממקום חיבורן. אבל ב’סוכות לנצח’ אין חשש כזה, שכן היריעות מחוברות היטב מכל צדדיהן. ולכן סוכות אלו כשרות ואפשר לברך על הישיבה בהן. והרוצים להדר, מוסיפים בהן מוטות כדי ליצור דופן על ידי ‘לבוד’. (מתוך ‘פניני הלכה’ ב, ח).
הדפנות יכולות להיות קבועות לגמרי. אולם יש חשיבות שדפנותיה של הסוכה יהיו יציבות ויעמדו ברוח מצויה, שאם לא יעמדו ברוח מצויה – היא לא תהיה ראויה להקרא אפילו לא דירת ארעי, ופסולה.
אולם יש לדעת, כי ארעיותה של הסוכה באה לידי ביטוי בעיקר בסכך, שהרי על שמו היא נקראת – ‘סוכה’. ולכן על הסכך לעמוד בשלושה תנאים:
א. שיהיה ממין צומח (ולא ברזל, עפר, פלסטיק וכו’).
ב. שיהיה מנותק ממקור גידולו (ולכן ענפי אילן מטפסים – פסולים).
ג. שלא יעבור עיבוד שיכשיר אותו לקבל טומאה (כל דבר שטרם עבר עיבוד עבור שימוש האדם, ועודנו בצורתו הראשונית – אינו יכול לקבל טומאה, ויש עוד פרטים בזה).
ולכן, מחצלת שעשויה מקנים או קש, כשרותה כסכך תלויה ברמת שימושה: אם עשו אותה לשכיבה – אזי היא נעשתה ראויה לקבל טומאה ופסולה לסכך. אך אם נעשתה כדי לסכך בה – אינה ראויה לקבל טומאה, וכשרה
בגמרא סוכה (כד:) מבואר שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ופירש רש”י שמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה היינו שהרוח מוליכה ומביאה. ועל פי זה כתב בש”ע (סימן תרל ס”י) שאין נכון לעשות כל מחיצות הסוכה מיריעות של פשתן בלא קנים, אף על פי שקשרן בטוב, כי פעמים שהקשר מתנתק ואינו שם על לב, והוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. וסיים מרן, שהרוצה לעשות מחיצות מסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג’ טפחים (כדלעיל בסעיף ד). ועל פי זה כתב בחזון עובדיה (עמוד ב) שאין להשתמש בסדינים או יריעות הפלסטיק של הסוכה כמחיצות, ואפילו אם קשרם היטב, כיון שלפעמים מתנתק הקשר וחשיב מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. ומדבריו שם משמע שאפילו נשארת המחיצה קשורה למעלה ולמטה, מ”מ הואיל ובאמצעה היא זזה מחמת הרוח, ואפילו מעט, נחשבת למחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, ועל כן יש לעשות קנים שישמשו כדפנות לסוכה. אולם עיין במשנ”ב הוצאת איש מצליח (ח”ו בהערות שבסוה”ס עמוד ל) שכתבו לדייק מדברי מרן הש”ע שכל החשש הוא שמא יתנתק הקשר של היריעה למטה לגמרי, ורק אז נחשבת למחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אך כל שקשורה המחיצה למעלה ולמטה היטב, אף שבאמצעה היא זזה ברוח, הרי זו מחיצה כשרה. והוסיפו שכן מוכח בש”ע (יו”ד סימן שמא ס”א) ובמשנ”ב (סימן רמ ס”ק ל). ע”ש. ולפיכך כתבו, שמחיצות המצויות אצלנו, שהיריעות של הסוכה מחוברות היטב לצינורות הברזל של הסוכה ע”י תפירה או אזיקונים וכיו”ב, הואיל ואין חשש שיתנתקו למטה, הוי מחיצה כשרה (וע”ש עוד שהעירו בדברי הגר”ע יוסף זצ”ל ממה שכתב בשו”ת יחוה דעת ח”ג סימן מו עמוד קלח בהערה).
כל הדברים כשרים לעשות מהם דפנות לסוכה, ובתנאי שתהיה מחיצה שיכולה לעמוד ברוח מצויה כנ”ל (שלחן ערוך סימן תרל ס”א). ומ”מ, אין לעשות מחיצות מדברים שריחם רע, שיש לחשוש שמא יצא מהסוכה מחמת הריח (רמ”א שם).
הכלל הוא ש’כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אינה מחיצה’ (גמרא מסכת סוכה כד:, שלחן ערוך סימן תרל ס”י). ועל פי זה יש אומרים, שאין להשתמש בסדינים או יריעות של פלסטיק כדפנות לסוכה, אפילו אם קשרם היטב, כיון שלפעמים מתנתק הקשר, ואז נחשבת המחיצה למחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, והרי היא פסולה. ואפילו נשארת המחיצה קשורה, מ”מ, הואיל ובאמצעה היא זזה מחמת הרוח, ואפילו מעט, נחשבת למחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. ועל כן, בנוסף למחיצות הסוכה שנעשים לנוי, יש לעשות גם מחיצות ע”י קרשים או קנים בגובה 80 ס”מ שישמשו כדופן לסוכה (חזון עובדיה סוכות עמוד ב’). אולם, יש אומרים, שכל שהיריעות או הסדינים קשורים היטב מלמטה ומלמעלה, אף שזזים באמצעם, הרי זו מחיצה כשרה. וצריך להקפיד שלא יתנתקו הקשרים שאז תיפסל המחיצה (משנה ברורה הוצאת איש מצליח חלק ו’ בהערות שבסוף הספר עמוד ל’).