כתב בספר ‘מקראי קודש’ (לרב משה הררי ; פרק ד סעיף לה): “למנהג הספרדים, מעיקר הדין המעמיד של הסכך (היינו הדבר שהסכך מונח עליו) אינו צריך להיות בעצמו מדבר הכשר לסכך. וספרדי המחמיר בכך תבוא עליו ברכה. ואילו למנהג האשכנזים נכון לכתחילה להזהר ולהעמיד את הסכך רק על גבי דבר הכשר לשמש כסכך. אך גם למנהגם, כשאין אפשרות אחרת, מותר להעמיד את הסכך על דבר הפסול לסכך. וכן אם כבר העמידו את הסכך על דבר כזה – ודאי שהסוכה כשרה בדיעבד”.
וממילא, לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול לסכך (מעמיד לסכך), הרי שאין להניח את הסכך על גבי קורות ברזל, צינורות ברזל, פסי מתכת וכדומה, וממילא אין להניח את הסכך על גבי שלד של ‘סוכה לנצח’, וכן על מסגרת מתכת של מרפסת סגורה. (שם סעף לו).
כמו כן, לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול לסכך, הרי שאסור גם להניח דבר כזה על גבי הסכך כדי להחזיקו, שלא יעוף ברוח וכדומה. (שם, סעיף לז). וממילא, נלמד מכאן שמעיקר הדין מותר להשתמש בסיכות כמעמיד לספרדים, ואילו לאשכנזים יש יותר מקום להחמיר, ואף לספרדים המחמיר תבוא עליו ברכה.