ברכת לישב בסוכה כשעושים קידוש או הבדלה
בקידוש של ליל החג סדר הקידוש הוא שמברך ברכת היין, ברכת הקידוש, ברכת הסוכה, ואח"כ ברכת שהחיינו (ש"ע סימן תרמג ס"א). וא"א לברך ברכת לישב בסוכה קודם הקידוש, שהרי מתחילה נתקדש היום ואח"כ נתחייב לישב בסוכה (משנ"ב ס"ק א). וכן אין לברך על הסוכה אחר שהחיינו, לפי שברכת שהחיינו חוזרת גם על קידוש היום וגם על הסוכה (ש"ע שם). ומ"מ בדיעבד אם בירך זמן ואח"כ על הסוכה, אינו חוזר לברך שהחיינו, שמה שבירך שהחיינו קודם לכן חוזר גם על הסוכה שאחריו (משנ"ב ס"ק ג. חז"ע עמוד קעד). וכן בדיעבד אם לא בירך שהחיינו בקידוש, יוכל לברך שהחיינו כל שבעה, ואפילו בלא כוס, דזמן אומרו אפילו בשוק (משנ"ב ס"ק ב. חז"ע שם). ומי שלא אכל בסוכה בלילה הראשון של החג מחמת הגשמים, וקידש בביתו ובירך שהחיינו בעת הקידוש, ולמחרת בבוקר היתה הרוחה ומקדש וסועד בסוכה, יש אומרים שיחזור לברך שהחיינו בקידוש לפטור את הסוכה מברכת שהחיינו (רמ"א סימן תרמא). ויש חולקים (ב"ח בתשובה סימן קלב). ודעת הרב חז"ע (עמוד קכה) לחשוש בזה לסב"ל. [אולם, עיין מש"כ בזה במשנ"ב איש מצליח (עמוד 218 הערה 1 שאין לחוש בזה לסב"ל. והוסיפו, דלרווחא דמילתא יכוון בברכת שהחיינו שמברך בביתו שאינו פוטר את הסוכה, ויברך שוב שהחיינו באכילתו בסוכה לכ"ע. ע"ש.]. והרמ"א (סימן תרמג ס"ג) הוסיף שה"ה לקידוש של שבת שיש לברך ברכת שהחיינו בתוך הקידוש לאחר ברכת מקדש השבת. והיינו משום שאז זמן תחילת סעודה (שמקודם אינו רשאי לאכול), ושייך אז לברך ברכת הסוכה (משנ"ב ס"ק ט). וכידוע, ישנם מנהגים חלוקים לגבי ברכת הקידוש בליל שבת ויו"ט אם מקדשים בעמידה או בישיבה, שלדעת הרמ"א (סימן רעא ס"י) טוב יותר לקדש בישיבה (ורק באמירת 'יום השישי ויכולו השמים' יש לעמוד). אולם, דעת מרן בב"י (שם) שאפשר לקדש בעמידה. וכן מנהג הספרדים לקדש בעמידה כמנהג רבינו האר"י וכמש"כ הכה"ח (שם אות ס"ב). וכ"כ בשו"ת יחו"ד (ח"ד סימן כו בהערה). והוסיף, שהמנהג כן אף שמוציא אחרים יד"ח קידוש. אולם, לגבי קידוש בסוכות, דעת הרמב"ם (פ"ו מהלכות סוכה הי"ב) שיש לקדש מעומד דוקא. וטעמו, שברכת 'לישב בסוכה' חוזרת על הישיבה בסוכה, ולכך אינו יכול לישב ולקדש ואח"כ לברך על הסוכה, לפי שכל המצוות צריך לברך עליהם עובר לעשייתן, לפיכך יש לקדש מעומד ואחר שבירך ברכת 'לישב בסוכה' ישב, והוי עובר לעשייתן. ולדבריו, בכל שבעת הימים יש לברך ברכת לישב בסוכה כשעומד על עמדו ואח"כ ישב. אולם, דעת הרא"ש בפסקיו (סוכה פ"ד סימן ג), שאף אם מברך לאחר ישיבתו בסוכה נחשב שבירך ועבר לעשיה, שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה וכל זמן ששוהה בתוכה. ומה שאנו מברכים 'לישב בסוכה' הוא לשון עכבה כמו 'וישב העם בקדש', ולא על עצם מעשה הישיבה. ולמעשה, פסק מרן בש"ע (סימן תרמג ס"ב) כדברי הרמב"ם שיש לקדש מעומד ולברך לישב בסוכה בקידוש ואח"כ לשבת (ויכול לשבת קודם ברכת שהחיינו או אחריה. עיין בבית יוסף שם ובכה"ח אות יג). וע"ע בכה"ח (או ט) שהביא כמה אחרונים שפסקו בזה כדברי הרמב"ם, והגר"א מכללם. והוסיף להביא סיוע לדברי הרמב"ם מדברי הזוה"ק. ע"ש. אולם, הרמ"א כתב שאין מנהגם כן, אלא מקדשים בישיבה ואף ברכת לישב בסוכה מברכים בישיבה וכדעת הרא"ש. והנה, לגבי ברכת הקידוש בליל סוכות ובליל שבת, אין כ"כ נפק"מ בזה למנהג הספרדים, דבכל אופן מנהגנו בזה לקדש בעמידה וכנ"ל, אולם יש בזה נפק"מ לקידוש היום. שמצינו לאחרונים שנחלקו לגבי קידוש היום של יו"ט ושבת, שמברכים רק ברכת בורא פה"ג, אם יש לברך ברכת לישב בסוכה בתוך הקידוש אחר ברכת בורא פה"ג קודם הטעימה, או שיש לברך אחר הקידוש בסמוך לברכת המוציא (ומיירי שסועד סעודת פת בסמוך לקידוש). שדעת הרב כנסת הגדולה (שיורי כנה"ג סימן תרסא בהגהות ב"י) שגם בקידוש היום יש לברך לישב בסוכה בתוך הקידוש, ושכן המנהג. אולם בשו"ת דבר שמואל (אבוהב סימן רטו) כתב לפקפק ע"ד הכנה"ג הנ"ל, ולשיטתו יש לברך לישב בסוכה בשעת ברכת המוציא ולא בקידוש. ולמעשה, המשנ"ב (סימן תרמג ס"ק ט) הביא המחלוקת הנ"ל וכתב דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. אולם, בכה"ח (אות יח) משמע שמסכים לדברי הכנה"ג שגם בקידוש היום יש לברך לישב בסוכה בשעת הקידוש. וכ"פ בחז"ע (עמוד קעב בהערה). אלא שיש להעיר בזה, דהלא מנהגנו בקידוש היום של שבת ויו"ט לברך בישיבה, וכמש"כ הברכ"י (סימן רפט אות ב). ולפ"ז אם נברך ברכת לישב בסוכה בקידוש היום יוצא שאנו מברכים לישב בסוכה אחר ישיבתנו ודלא כהרמב"ם הנ"ל. ואכן, עיין בכה"ח (סימן תרמג אות יט) שהביא בשם הרב יפה ללב, שבחג הסוכות טוב ויפה שיהיה הקידוש בעמידה אפילו בקידוש של יום, כדי לברך ברכת לישב בסוכה בעמידה. ע"ש. אמנם, ע"ע במשנ"ב איש מצליח (עמוד קי הערה 2) שכתבו שמנהג העולם (גם אצל הספרדים) שמקדשים קידוש היום בישיבה ומברכים לישב בסוכה בישיבה, וכדעת הרא"ש. והוסיפו שיש נוהגים שמברכים ברכת הגפן בישיבה, וקודם שמברכים לישב בסוכה עומדים ומברכים ואח"כ יושבים, כדי לחוש קצת לדעת הרמב"ם. ויש שאין מקפידים בזה. ע"ש. [ויש להעיר עוד, שאם מוציא לאחרים יד"ח בברכת הגפן בקידושא רבא, יש לעיין אם נכון לעמוד כדברי היפ"ל הנ"ל, שהרי מבואר בש"ע (סימן ריג ס"א) שהמוציא אחרים יד"ח בברכות הנהנין צריך שישבו בעת הברכה לכתחילה. ע"ש. וצ"ע אי הוי כקידוש הלילה שמנהגנו לקדש בעמידה אף כשמוציא אחרים יד"ח, או"ד שאני הכא שאין בברכה זו כ"א ברכת בורא פרי הגפן לבד. ואכמ"ל]. ויש להוסיף עוד, שאף לשיטת הרמב"ם שצריך לברך ברכת לישב בסוכה בעמידה קודם שישב, מ"מ אם כבר ישב, גם לרמב"ם רשאי לברך ברכת לישב בסוכה, דהרי מצות ישיבה בסוכה היא מצוה מתמשכת וכ"ז שעוסק בה רשאי לברך (וכ"ה ברמב"ם פי"א מהלכות ברכות ה"ה. וכ"כ בחז"ע עמוד קעד בהערה). ולענין הבדלה, מי שמבדיל במוצאי שבת, ומיד לאחר ההבדלה רוצה לסעוד סעודה רביעית ולאכול כביצה פת, כתב בחז"ע (עמוד קמ בהערה) שיש לו לברך ברכת לישב בסוכה קודם ברכת בורא פה"ג של הבדלה. ובדיעבד אם בירך לישב בסוכה אחר ברכת המבדיל בין קודש לחול, יצא, ולא חשיב הפסק. ובעצם דין הבדלה אם צריך להבדיל בסוכה או לאו, כתב בחז"ע (עמוד קלח) שכיון שהשותה יין אינו חייב בסוכה, ממילא רשאי להבדיל בבית הכנסת או בביתו. אולם, במשנ"ב (סימן תרלט ס"ק ל) כתב שהמבדיל בביתו כל השנה, בסוכות יש לו להבדיל בסוכה, שהיא כביתו (אולם גם הוא מודה שאותם אנשים הרגילים להבדיל בבית הכנסת יכולים להבדיל גם בסוכות בבית הכנסת כמש"כ בשער הציון שם אות נז).

שלח לחבר

שלח
ההודעה לחבר נשלחה בהצלחה