הלכות סוכה רוב שלחנו בבית

דין 'ראשו ורובו' נכתב עליו רבות, ולהלן נציע את מסקנת הפוסקים – ה'מקראי קודש' (הרב משה הררי) וה'ילקוט יוסף'.

 

כתב בספר 'מקראי קודש' (ב, יג):

"אדם שבשעת אכילתו ראשו ורוב גופו נמצאים בסוכה, ואילו חלק משולחנו נמצא מחוץ לסוכה, אף אם הוא נמצא בסוכה גדולה, נחשב הדבר שאוכל הוא מחוץ לסוכה, וכן הדין אף אם האדפ כולו יושב בסוכה, אך השולחן כולו נמצא מחוץ לסוכה, שאינו יוצא ידי חובת סוכה בכך. ודבר זה עלול להיות מצוי בסוכות הנמצאות במרפסות, כך שרוב בני הבית והשולחן נמצאים בתוך הבית, ורק הגברים הגדולים אוכלים בסוכה. וכל דינים אלה אמורים רק לגבי אכילה בסוכה. אך בשעת השינה בסוכה לדעת רוב הפוסקים אין צריך שיהיו השולחן או מיטה כלשהי בסוכה (אך ברור שמכל מקום חייב לישון בסוכה, אלא שאינו חייב לישון על מיטה)".

 

כתב בספר 'ילקוט יוסף' (החדש, עמוד תשא'):

"יש אומרים שאם רוב שלחנו בבית, ואפילו כחוט השערה יותר ממחצה, חשיב רובו בבית, דרובו ככולו, ומכיון שבמחצה יש לחוש שמא משהו טפי בבית, והוי כאילו לא אכל בסוכה, לכן צריך להזהר שיהיה רובו בסוכה, וכל היכא דקים ליה שיש משהו יותר ממחצה בסוכה, אין לחוש יותר [ברכי יוסף סק"ב].

ודעת הרב ערך השלחן דבעינן רוב הניכר לעין.

ויש חלוקים ואומרים שאפילו אם רוב השלחן בבית, ואין בסוכה אלא טפח מן השלחן, מותר, דהא בשיעור סוכה קיימא לן דסגי בשלחן טפח.

ואף על פי שבכל התורה רובו ככולו, הכא שאינו אלא משום גזרה, יש לומר שבכולו בבית נמשך אחר שלחנו, ברובו לא ממשך וכו'".

שלח לחבר

שלח
ההודעה לחבר נשלחה בהצלחה