ברכה על הסוכה בשעת האכילה
כתב מרן בש"ע (סימן תרלט ס"ח) שנהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה. ע"כ. וביאר המשנ"ב (ס"ק מו), שאף שמדינא דגמרא לדעת רוב הראשונים (תוספות סוכה דף מה: ד"ה 'אחד', רי"ף דף כב. בדפי הרי"ף, רא"ש פ"ד סימן ג, רמב"ם פ"ו מהלכות סוכה הי"ב, ועוד) יש לברך כשנכנס לסוכה על כל כניסה, כל שיצא ממנה לעסוק בענייניו והסיח דעתו, ואפילו מאה פעמים ביום (וכן מנהג בני תימן. וכ"ד הגר"א למעשה. עיין במעשה רב סימן ריב). מ"מ, מנהג העולם כדעת הפוסקים (רבינו תם, הובא ברא"ש שם) שלא מברכים 'לישב בסוכה' אלא בשעת אכילה, ואפילו אם יושבים בסוכה קודם האכילה, אינם מברכים על ישיבה זו. דסבירא להו שהברכה שמברכים אח"כ על האכילה, היא פוטרת הכל, שהיא העיקר, והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד, שכולם טפלים לה. ומ"מ סיים המשנ"ב בשם האחרונים, שנכון הדבר לצאת גם לדעת הראשונים שיש לברך על כל ישיבה, וע"כ תכף בבואו מבית הכנסת יברך על דבר מאכל הטעון ברכת 'לישב בסוכה', ויפטור בזה את ישיבתו (כגון הנכנס לסוכתו בבוקר ומתכוון לשבת בסוכה עד הצהרים ורק אז לסעוד, טוב שיאכל דבר מה המחייב ברכת לישב בסוכה קודם ישיבתו בבוקר).

שלח לחבר

שלח
ההודעה לחבר נשלחה בהצלחה