נמנום מחוץ לסוכה למי שנמצא מחוץ לביתו

מי שנוסע בדרך (ואין לו פטור של הולכי דרכים הנ”ל), או שנמצא בבית הכנסת בשיעור וכדו’, יש אומרים שצריך לעשות כל טצדקי שלא ירדם מחוץ לסוכה (שאפילו שנת עראי אסורה חוץ לסוכה כדאיתא בש”ע סימן תרלט ס”ב), ואפילו אם רגיל לעשות כן בשאר הימים. ויניח שומר שישמרנו מזה (זמן שמחתנו פ”א אות א בשם הגרי”ש אלישיב). אולם, יש הסוברים, שהנמצא בבית הכנסת או באוטובוס רשאי להירדם שם כדרכו, אפילו שאינו נחשב כ’הולכי דרכים’ שהרי הטעם של תשבו כעין תדורו שייך גם בזה ודמי להולכי דרכים, שהרי נמצא וקבוע במקום שאינו קשור לביתו (חוט שני סוכות פי”א ס”ק ד. שו”ת משנה הלכות מה”ת ח”ה סימן קצד). ומ”מ, ידוע שאנשי מעשה נהגו סלסול בעצמם שלא להירדם חוץ לסוכה בשום אופן (פסקי תשובות סימן תרלט אות ו). ומי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה, יש אומרים שצריך להעירו שיכנס לישון בסוכה (בן איש חי ש”ר פרשת האזינו ה”ח). וי”א שאין צריך להעירו, כי הישן אינו בר חיובא וכל האיסור לישון חוץ לסוכה הוא רק כשהולך לישון ולא אחרי שנרדם כבר (הגרש”ז אויערבך הוב”ד בשלמי מועד עמוד קיג). ובחז”ע (עמוד רא) כתב שהרואה את חבירו שנרדם לאונסו חוץ לסוכה ‘טוב’ להקיצו ולעוררו בנחת שילך לישון בסוכה, ובפרט אם ידוע לנו שהוא מקפיד על השינה בסוכה, שקרוב לודאי ישמח על זה שעוררהו כדי שלא ימשיך לישון חוץ לסוכה.

לכל ההלכות