מי ששכח לברך, והמסופק אם בירך

מי ששכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול, יש אומרים שאפילו אם אכל ובירך כבר ברכת המזון, יכול לברך עדיין לישב בסוכה כל שעדיין יושב בה, שגם הישיבה היא מן המצוה, דמאכילה ואילך הכל קביעות אחד. ומ”מ כל שעדיין לא בירך ברכת המזון יברך לישב בסוכה ויאכל מעט (משנ”ב סימן תרלט ס”ק מח). אולם בחז”ע (עמוד קעח) כתב שכל שבירך ברכת המזון שוב אינו יכול לברך לישב בסוכה על ישיבתו או מאכלו בסוכה. ורק אם עדיין לא בירך ברכת המזון, אף שאינו אוכל פת כ”א פירות לקינוח סעודה או שותה משקה, רשאי לברך לישב בסוכה, שכיון שהוא נמצא בהמשך סעודת קבע ועדיין לא בירך ברכת המזון, רשאי לברך על הסוכה. וכ”נ דעת הכה”ח (אות ק). ומי שנסתפק תו”כ אכילתו אם בירך ברכת לישב בסוכה, אינו חוזר לברך מספק, שסב”ל. ומ”מ טוב שיהרהר בלבו ברכת לישב בסוכה (חז”ע שם). [וע”ע בחז”ע שם שהביא דברי הבא”ח (ש”ר, האזינו אות ה) שהמסופק אם בירך לישב בסוכה, יכול לברך ברכת המזון וליטול ידיו שוב ולברך המוציא ולישב בסוכה, ואין בזה חשש גורם לברכה שאינה צריכה. ע”כ. והעיר ע”ז בחז”ע, דהיינו דוקא לשיטת הב”ח והט”ז דס”ל שצריך לברך על כל סעודה לישב בסוכה אף שלא עשה הפסק גמור, אולם לשיטת הפוסקים דאין לברך על כל סעודה כל שלא עשה הפסק גמור, אין תקנתו של הרב בא”ח מועילה. ולכך אין לעשות כן שעדיין יש לחוש לסב”ל. ע”ש].

לכל ההלכות